"קוראים לי סאמר, ואני שונאת את הקיץ." זה היה הדבר הראשון שאמרה לי. לסאמר היו פנים עגולים וחיוך רחב עם רווח בין השיניים הקדמיות והמון נמשים. כשהיא דיברה העיניים הירוקות שלה נצצו בהתלהבות. סאמר אהבה להיות בחוץ בגשם, לרוץ ללא מטרייה ולהרגיש את השיער הצהוב שלה נרטב ונדבק למצחה. סאמר לא מאד אהבה מגע, אבל זה לא מנע ממני לחבק אותה בכל יום. אהבתי את סאמר, באמת אהבתי אותה. אהבתי את הצחוק שלה ואת החיוך שלה, אהבתי כשכעסה עליי, אהבתי כל חלק וחלק בה. כולם אהבו את סאמר, כנראה בגלל זה היה קשה יותר כשסאמר מתה. סאמר תישאר בת ארבע עשרה לנצח, ואני אמשיך לאהוב את סאמר בת הארבע עשרה שלי. - ולכן, ליאו מחליט להנציח את סאמר. הוא כותב את כל הזכרונות שלו ממנה-החברה הכי טובה שלו והאדם האהוב עליו בעולם, כדי לא לשכוח כלום, כדי שכולם ידעו כמה נפלאה היא הייתה.

#1 פנטזיה 22.10.17 *הושלם* "אני מושיטה יד להרים את ברדסו, לחשוף את פניו, אך הוא עוצר אותי בתקיפות, תופס בידי בכוח. אני מצליחה לראות לרגע את עיניו הכחולות רושפות אליי בזעם. 'אל תעזי,' הוא אומר לי בנוקשות 'זה שאת נסיכה לא מתיר לך לעשות כל העולה על רוחך.'" אריאל היא נסיכה בת 19. הקטנה מבין שלוש אחיותיה. מישהו רוצח בדם קר את בעלה ובנה של אחותה, ובעקבות כך כוחה של האחות מתעורר. היא מאשימה את אריאל ברצח ומנסה להרוג אותה. אלא שאז הוא מופיע, ומציל אותה. הנער בברדס. אותו אחד שהציל את חייה שנה לפני כן, ואמר לה שלא יחזור שוב. אלא שהוא חזר. "אנחנו אגדה. שלוש הנסיכות לממלכה העצומה ביותר בעולם, ושלושתינו זכינו ביסוד, מה שהופך כל אחת מאיתנו חזקה בהרבה מהאדם הממוצע. קיומנו הוא ברכה לממלכתנו. כך כולם אומרים. אבל מה שקרה השנה, השנה ששינתה את חיי השלווים לגיהנום, גרם לי להבין שהכוחות הללו הם לא בהכרח ברכה." כל הזכויות שמורות Ⓒ 2016 Hey_you3 אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר- כל חלק שהוא מן החומר שבסיפור זה. שימוש מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהכותבת. תהנו ♡